חלק א - ניסיון להבין את מציאות החוף כיום מתוך ניתוח הדיאלוג התכנוני תרבותי לאורך שנות קיומה של תל אביב.
1.1 פרולוג - תיאור וניתוח שלביה הראשונים של תל אביב.]
על פי המחקר שעשינו עלה כי אפשר לחלק את רצועת חוף תל אביב מיפו בדרום עד לשפך הירקון בצפון לארבע רצועות חוף. את מקורן של רצועות אלו ניתן לזהות כבר בשנות העשרים המאוחרות. הרצועה הראשונה נמצאת מצפון ליפו ועד לדולפינריום; הרצועה השנייה היא מהדולפינריום ועד לתחילת רחוב אלנבי; הרצועה השלישית היא מתחילה מרחוב אלנבי ועד לברכת גורדון (כיכר אתרים); הרצועה הרביעית היא מברכת גורדון ועד נמל תל אביב.
אחוזת בית נוצרה בשנת 1909 צפונית מזרחית ליפו, ולשכונות היהודיות שקמו בסוף המאה התשע עשרה כגון: נווה צדק ונווה שלום. כמו אלו, גם אחוזת בית נבנתה כשהיא מנותקת מהים. שלא כמוהם, היא גדלה לבי הכר, בעיקר בכיוון צפון ומזרח. מהגרעין בן 500 התושבים של השנים הראשונות צמחה העיר תל אביב, ובלעה את השכונות הישנות. אחוזת בית נבדלה מהשכונות שקדמו לה בארגון, ובחזון האוטופי של אנשיה. היא הוקמה על קרקעות כרם ג'באלי, השטח היה גדול פי תשעה משטחן של נווה צדק ונווה שלום בראשיתן והמחיר גדול פי 50. למשפחות שהתארגנו היה רכוש, הכנסה ומעמד, וכך הצליחו בהשגת הלוואות ותקציבים. הרעיון היה להקים "פרבר גנים" ובו תשתיות תברואה, רחובות רחבים, סדר בחלוקת המגרשים ושטחים ציבוריים. בשכונה לא הותר מסחר. "כוונת מייסדי האגודה הייתה להקים מרכז עירוני עברי במקום טוב לבריאות ומסודר יפה(2). "באותם נמים הייתה הזיקה אל פנים הארץ יותר משמעותית עבור ההתיישבות היהודית מאשר הזיקה אל הים"
(אפרת, 1976). הגישה לחוף או לירקון עוד לא נוצרה בשלב זה, אחוזת בית מוקמה טופוגרפית נמוך יותר מיפו ורחוק יותר מהים.
להבנת התקופה מהווה עבודתו של נחום גוטמן מסמך תרבותי חשוב. גוטמן הוא האמן המזוהה ביותר עם אחוזת בית ותל אביב שצמחה ממנה. הוא הגיע לשכונה כילד, ובכל שנות בגרותו תיאר אותה בציורים, איורים, סיפורים ושירים. העבודות נעשו מתוך מבט רטרוספקטיבי נוסטלגי ואוהב, אך הסתמכו על היכרות עמוקה עם ההיסטוריה המקומית: "התופעות, האירועים השונים והדמויות הרבות התבססו על אמת היסטורית שאותה כיכיר גוטמן בהיותו בן משפחת מייסדים, מסיפורים, היכרויות ואירועים שהיה עד להם בשנים ההן, ומאוחר יותר מלימוד נוסף של המקורות, התעודות והצילומים ההיסטוריים העוסקים בשכונה" (כרמיאל, 1999). ניתן אף לומר כי משנות השלושים בהם החל לאייר נתפשת אחוזת בית בתרבות הישראלית במידה רבה דרך עיניו של נחום גוטמן.
גוטמן תיאר אירועים, הווי ודמויות מחיי השכונה, ותמונות מאוחרות יותר מתל אביב (שבא, 1984). דרכו אנחנו יכולים ללמוד גם על היחס התרבותי לים. בין אחוזת בית והים ניצבה עד הקמת המדינה שכונת מנשיה הערבית. רק שנים מאוחר יותר הגיע אל הים, וכך בשנים הראשונות נאלצו התושבים לעקוף את מנשיה בכדי להגיע לחוף, והדבר לא היה מעשה פשוט ויומיומי. ציורו של גוטמן "אל הים - 1936" (3)ממחיש את ניתוק זה: הוא מתאר קבוצת אנשים הולכים אל הים בשורה, מצוידים בשמשיות, כסאות וסלים. המבוגרים לבושים בבגדים ארוכים, והם חובשים כובעים. על השיירה מפקח שומר - נוטר לבוש מדים. ליד הים
נראים בתים פשוטים - בתי מנשיה. מבחינה מטפורית ניתן לתאר את הקבוצה כגדוד של אנשים עם מפקד ההולך בראשם והחיילים מחזיקים את כליהם בידיהם. הציור מעביר את הרגשת הריחוק מן הים ומאידך-תחושתו של אירוע מיוחד. עדות נוספת ביחס החברה לים
3
בתקופת "אחוזת בית" ניתן למצוא גם בציטוט זה מתוך כתבי גוטמן "... בתים קטנים שנתחפרו בחול, עיקשים ככנימה, אבודים בין גבעות חול נודדות! מכורבלים תחת גגות אדומים מפחד שאון הים הרועש ללא הפוגה ביום ובלילה" (גוטמן, 1959).
(2)מתוך הפרוטוקולים הראשונים של אחוזת בית, רשם המזכיר אלכסנדר זיסקין רבינוביץ (אז"ר).
(3)את האיור אפשר למצוא בספר "תל אביב של נחום גוטמן" שהוציא מוזיאון נחום גוטמן באביב 1999.
פוקס אריאל, ma,
